אח אבא

 
1האם יש רגע שאתם מחכים לו כל היום?
אולי אפילו כמה כאלה?

אצלי יש שלושה: להגיע הביתה למשפחה, לקלח את בר וטקס השינה של אדם.
הטקס מתחיל בערך ב19:20 ונקודת השיא שלו היא 19:30.

שעת הסיפור.

 

זה התחיל בערך בגיל שנה ושמונה, מתי שאדם זכה למיטה החדשה שלו בחדר החדש שלו.
החלטנו להקריא לו ספרים לפני השינה, סיפורים של קטנים.
סיפורים על מילים, סיפורים על פירות וירקות או סיפורים על חיות.
הוא מקשיב, משתתף ודואג לדוגמאות מהשטח.
פעם אחת הוא דרש לצאת מהחדר רק כדי לקחת אותי למקרר ולהראות לי עגבנייה ומלפפון.
בשעת הסיפור הייתי בוחר ספר אחד כל ערב ובסיום הקריאה הייתי משאיר לו אותו ונותן לו עוד ספר.
זה היה הרגע שאדם התחיל להגיד "אח אבא".
לא הצלחתי להבין מה זה אומר, בדרך כלל אני מסיק את המשמעות הנסתרת,
ברוב טיפשותי אפילו שאלתי את הגננת אם הילד אומר אח אבא בגן בלי לחשוב שזה נשמע פשוט לא טוב,
לכן הייתי משאיר לו את הספרים ויוצא.
זה מדהים איך תוך כדי השפה פתאום מתפתחת, איך פתאום הוא מבין, איך פתאום אין סתם קולות
אלא מישהו שממש מדבר אליך.

2

הדבר הכי מדהים שקרה שם היה עם התנין.
אין לנו בבית בובה או חפץ כלשהו של תנין אפילו לא תמונה ובספרים אין תמונות של תנינים.
חוץ מספר אחד.
בערב רגיל מסוים, הקראתי לו ספר על כלב מפונק והחברים שלו, דוב, היפופוטם, קוף ו…תנין.
כשהקראתי לו על הפיל, הוא דאג להראות לי את הפיל שבחדר,
כשהקראתי לו על הדוב, הוא דאג להראות לי את הדוב המגניב שקיבל ביום ההולדת,
וכשהקראתי לו על נחש הוא דאג להראות שיש לו את הנחשוש שיש לו במיטה,
זה דיי קורע כשחושבים על זה, נחשוש הוא אכן נחש, הגיון של ילדים.
לכולם אדם מצא דוגמאות בחדר עצמו ורק כשהגענו לתנין, הוא התיישב במיטה, חשב כמה שניות ושוב אמר "אח אבא".
רק שהפעם, הוא קם מהמיטה, הצביע על הדלת, לקח לי את היד ואמר את המילה "אחר".
שוק, הלם, "איך לא חשבתי על זה?" וזרמתי תוך כדי היציאה מהחדר.
הוא לקח אותי לכוורת הספרים שלנו ובחר ספר אחר, ספר עם תנין, שהראיתי לו רק פעם אחת עד אז, ספר חיות בתלת מימד של גן החיות התנ"כי.

3

מלכתחילה לא שמתי את הספר בחדר של אדם מהפחד שהוא ייקרע (איכשהו) או שייעלמו המשקפיים (באורח פלא) ובכלל שכחתי מקיומו עד אותו "אח אבא".
המהירות הפנומנלית שהוא העביר את הדפים כדי להוכיח לי שיש דוגמא של תנין וביחד עם קימוט.

לא נתתי לפדנטיות שבי לצאת ונתתי לו להמשיך בחיפוש הפרוע.

בתמונה: לא התנין אבל תמונה מצוינת
בתמונה: לא התנין אבל תמונה מצוינת

 

מאז הספר הפך לחובה אצלנו, גם מעבר לשעות הסיפור הקבועות, לפעמים בלי משקפי התלת מימד אפילו,

העיקר למצוא את החיות שלא רואים כל יום.

ממליץ בחום.