זמן געגוע

אני מאמין שלכל אחד יש את אותם הרגעים שהוא לבד.

מרוכז בעצמך.

זה יכול לבוא בנהיגה, בריצה ואפילו בישיבה ברכבת מוקף בחיילים.

זמן כזה שאתם עם עצמך וגם שמסביב יש מסיחי דעת אתה עדיין מרגיש אל מול כל העולם.

בשבילי זהו זמן לעבד, נזכר בדברים שהיו לאחרונה, נזכר בדברים שרוצה שיהיו בעתיד, נזכר בכולם.

זמן געגוע אני קורא לזה.

אני שם את האוזניות, נותן לשאפל לעשות מה משהוא עושה הכי טוב,  אין סדר מיוחד וככה מגיע שיר אחרי שיר וכל לחן מביא איתו משהו חדש להתגעגע אליו, משהו חדש להיזכר בו.

השיר הרשמי לאשתי וגם הלא רשמי, השיר לאדם ואחריו עוד הרבה שירים.

חלקם עצובים, חלקם שמחים, חלקם כועסים על גבול הזעם ולחלקם אין אפילו מילים.

ככה רצים להם 500 ומעלה שירים,

כל שיר והקונוטציה שלו.

לפעמים אחד ממסיחי הדעת מחזיר אותך לעולם ומסיים את הרגע אבל הכל חוזר בפעם הבאה שהאוזניות יעלו.

זה מה שיפה בזמן געגוע, הוא לא קבוע, הוא לא תלוי במקום או בסיטואציה,

הוא תמיד שם.

אוהב את זה, ככה זה היה שנים ומאחל לעצמי שזה ימשיך.