עולם

אף לא הייתי מהמחבקים, לפחות לא מאלה שמחזיקים חזק.
האמת, לא ראיתי בחיבוק כזו חשיבות,
בסך הכל עוד פעולה ברפרטואר.


כבר לא.
מאז שנפגשנו, אדם ואני, השתנינו.
הוא מגלה ומתגלה ואני מחבק אותו.
בכל הזדמנות שיש לי,
בבוקר כשאני מעיר אותו, חיבוק של הבוקר.
לפני האוכל, חיבוק של בדרך.
כשאני הולך לעבודה, חיבוק של הלוואי והייתי נשאר אתך כל הזמן.
תשע השעות הבאות לפעמים עוברות מהר, לפעמים עוברות לאט, נשאר עם הסרטונים והתמונות, חיבוק של בדמיון.
כשאני חוזר הביתה, הוא מחייך אלי מהמבט הראשון, חיבוק ענק של התגעגעתי.
לא נשאר לנו הרבה מהיום לפני שהוא הולך לישון, טקס שינה, ארוך ככל שאפשר, גם כשאני עייף, לא מוותר, חיבוק של לילה טוב.
לפעמים כשהוא לא מרגיש טוב, חיבוק של אבא כאן.
מישהו פעם אמר, הוא לא יזכור את הרגעים שלא היית שם, הוא יזכור את הרגעים שכן.
אמרתי לכם, פעם לא הייתי ככה,
הכל השתנה בחיבוק הראשון,
הסתכלתי עליו ואמרתי, עולם.

הפוסט נכתב לאחר שפגשתי בעמותת "חיבוק ראשון".
עמותה של מעשים טובים, עוזרים לתינוקות שננטשו, משלימים להם את הצרכים הרגשיים והקוגניטיביים, מחבקים תינוקות מכל מוצא ומכל סיבת נטישה.
תוכלו לתרום לעמותה בעזרתה של "האגיס" התורמת 5 ש"ח על כל תמונה שלכם מחובקים עם הילדים המתויגת ב#HUGTAG.

image

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.