רגע

A-baby-is-coming

כחול, אשתי אמרה, בוא נצבע את הקיר בכחול.
כבר ידענו שאנחנו מצפים לבן, זו הייתה רק שאלה של זמן, הבית כבר נקי כמו פסח, ידענו שהבן שלנו בדרך, פתאום היא אמרה כחול.


האמת, זה היה נראה כמו עוד משימה, לצבוע קיר, אפשר לחשוב, שיהיה חלק כמו את כל הבית שצבענו לא מזמן בלבן, נארגן את החדר שיהיה מוכן, שמח ואופטימי עם מלא צעצועים ובובות, חדר של תינוק, איזה צחוקים.
המחשבות על להיות אבא, כנראה היו שם תמיד, תשחק איתו כדורגל הם היו אומרים, לעשות ביחד צחוקים מול אמא כי אתם תהיו זהים הם היו אומרים, אני חולה על ההם שהיו אומרים.
הפעם הם כל כך צדקו, כל יום שעבר חיכיתי שיגיע, יחייך אלי, יצחק איתי ובינתיים אשתי אומרת לי בוא נצבע את הקיר בכחול.
מה כחול עכשיו?

זה מצחיק איך העולם משתנה ברגע, אני מניח שיש כאלה שלהם זהו עניין של דקות אבל אצלי בסיפור זה כמה שעות.
בדרך כלל כשנולד תינוק, האמא מקבלת את החזית, מקובל, בכל זאת כל הזמן הזה הוא היה אצלה, בא ממנה ואתה רק תמכת, עזרת, קנית גלידה ב-3 בבוקר, עוגת שוקולד אחרי ארוחת צהריים.
אז האבא ברקע אבל הוא מתרגש, לא רואים אבל דמעה פה דמעה שם, מתרגש.
אפילו אני, בדרך כלל רגוע, פני פוקר, אדיש, לא מתרגש יותר מדי, אז מה עם דיממתי מהאף כשזהבי ניצח את הדרבי, מתרגש לפעמים.
הפעם זו הייתה התרגשות אחרת, ההליכה למחלקת יולדות עם כל המשפחה, הבדיקות בתינוקיה, גיבור ישראל, ההליכה הביתה לבד בלילה הראשון, סידור החדר בפעם הראשונה, יהיו בו עוד שינויים אחרי שהאשה תראה אותו, היציאה מבית החולים, הנסיעה הביתה , קצרה ככל שתהיה נמשכה כמו נצח, נוסע בקופסת מתכת מתוח כמו קפיץ למקרה שמישהו יעשה תנועה לא נכונה בכביש, הכניסה עם הסלקל לבית, עולם חדש, שינוי נוף מוחלט, שיא ההתרגשות.

אני מניח שזה לא נתפס מההתחלה, דיי על אוטומט, הוא יקום, יבכה, חיתול פה, משחה שם, פליטה רצינית, בגדים לכביסה, שוב ישן, אנחנו מנסים, הוא מתעורר וככה חודש ראשון על אוטומט, מזל שהיו חגים.
מצחיק שאנשים לא זוכרים את הרגע הזה של הילדים שלהם, הרגע שהם קטנים ועדיין לא מגיבים, אולי הם זוכרים אבל כנראה שלא מדברים על זה, יש דברים יותר מרגשים, אני זוכר כל רגע, גם דאגנו לצלם פי שתיים מאלבום החתונה ככה שכל עוד הענן לא ייפרץ, יש לנו אלפי תמונות.
ההתרגשות מלפני החודש לא נשכחה אבל משתדרגת, כל תנועה חדשה וכל קול שונה מקודמו, אתה חושב שהוא יגיד אבא אבל מה אתה מבין, הוא מחייך אליך, עושה בשבילך חמסה של שלום, מותר לך לשייך את זה לעצמך, תראי מה הוא עושה בשבילי, מותר לדמיין, בפנים אתה יודע שזה עוד לא זה.
הכל השתנה יום אחד, יצאנו להסתובב, כלומר אני יצאתי והוא נישא עלי, שלחתי אליו יד והוא שלח בחזרה, עולם מדהים.

בינתיים, העולם עדיין מדהים, שתי שיניים, צחוק שלא נגמר, ילד שלי, לשמור עליו מכל משמר, ילד של אבא כמו שכל האבות מפזמים לאחרונה, הצחוקים, הריחות, הרוק שנשאר בכל מקום כמו סימון טריטוריה ואבא אחד שמתרגש כל בוקר.
רגע, איך החיים השתנו ברגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.